חוק הירושה בישראל, קובע מי יהיו יורשיו של נפטר שלא השאיר אחריו צוואה. במקרה כזה יורשיו של הנפטר ייקבעו לפי סדר ירושה הקבוע בחוק ונהוג לכנותו- "ירושה על פי דין". כאשר הנפטר השאיר אחריו צוואה, ערוכה לפי הכללים הקבועים בחוק, יהיו יורשיו כפי שנקבע בצוואתו- יורשים אלו נקראים יורשים על פי צוואה.
כאשר הירושה הנה ירושה על פי דין- צריכים היורשים להגיש לרשם הירושות בישראל בקשה למתן "צו ירושה" וכאשר הירושה היא על פי צוואה, צריכים היורשים לבקש מרשם הירושות "צו קיום צוואה".
לפי החוק, הקניית נכסי המוריש ליורשים מתרחשת ברגע פטירת המוריש ואולם צו הירושה וצו קיום הצוואה, הנם מסמכים, מאוחרים יותר, הנותנים תוקף רשמי (דקלרטיבי) חוקי, לחלוקת הירושה.
התנגדות לצוואה בישראל יש להגיש באופן ובמועד הקבועים בחוק הירושה הישראלי ובתקנותיו. אפשר להתנגד לקיומה של צוואה בכמה סוגים של טענות;
הצוואה צריכה להיות ערוכה בהתאם לכללים הקבועים בחוק. עריכת צוואה שלא לפי הוראות החוק ("פגם בצורת הצוואה" או "פגם בצוואה" או "פגם צורני בצוואה")- עשוי לגרום לפסילתה ואולם לא כל פגם בצורת הצוואה מחייב בהכרח את פסילתה, שכן לבית המשפט סמכות לתקן פגמים בצוואה (סמכות זו מוגבלת- לא כל פגם ניתן לתיקון בבית המשפט).
כנגד צוואה ניתן גם לטעון, בין היתר, כי המוריש לא היה כשיר לערוך צוואה (לא הבין את הצוואה או לא היה מודע למשמעות הצוואה, להיקף נכסיו, לזהות יורשיו וכו'). טענות מסוג זה מבוססות בדרך כלל על חוסר יכולתו השכלית/ הכרתית של המוריש להבין כנדרש את המשמעות של חתימתו על הצוואה ו/או להיות מודע למעשיו.
בבתי המשפט בישראל קיימת פרוצדורה מסודרת לבחינת טענה להיעדר כשרות משפטית לעריכת צוואה. הנחת המוצא של בתי המשפט הנה כי המוריש היה כשיר לערוך צוואתו ומי שטוען שהמוריש לא היה כשיר, צריך להוכיח את טענתו.
בדרך כלל כשהטענה הנה לפגם ביכולתו המנטאלית של המצווה בעת עריכת הצוואה, ימנה בית המשפט מומחה אשר יבדוק את תיקיו הרפואיים של המצווה ויגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית.
כמובן שחוות הדעת צריכה להתייחס למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה. במקרה מסוים בו ייצג משרדנו מתנגדים לצוואה, קבע המומחה הרפואי כי ביום עריכת הצוואה, בשעות הצהריים החלה החמרה במצב ההכרה של המורישה והיא סבלה מבלבול וחוסר התמצאות ולאחר מכן איבדה את הכרתה (מספר ימים לאחר מכן היא נפטרה).
ואולם מאחר שהוכח שהצוואה נחתמה בשעות הבוקר של אותו יום, הורה בית המשפט לקיים את הצוואה, שכן לא הוכח כי בשעות הבוקר, בעת עריכת הצוואה, המצווה לא הייתה כשירה. כאשר מתקבלת טענת היעדר כשרות של המצווה, יפסול בית המשפט את הצוואה והירושה תקבע על פי צוואה קודמת (אם ישנה) או על פי החוק, אם אין צוואה קודמת.
דרך נוספת לתקיפת צוואה, הנה העלאת טענה שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה. השפעה כשלעצמה אינה מחייבת בהכרח פסילת הצוואה ונדרש שההשפעה תהיה נגועה בחוסר הגינות, במידה שמעלה חשש שכתוצאה ממנה לא פעל המצווה על פי רצונו האמיתי והחופשי.
החוק ופסיקת בתי המשפט בישראל מאפשרים פסילה של צוואות במגוון רחב של מקרים בהם מוכח כי המצווה חתם על צוואתו כאשר היה נתון להשפעה בלתי הוגנת, מצידו של אדם הנהנה מהצוואה. כך למשל לשאלת מעורבותו של הנהנה (הזוכה על פי הצוואה) בניסוח הצוואה ולמעורבות הנהנה בהליכי עריכת הצוואה, עשויות לתמוך בקביעה שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת.
גם לסבירות הוראות הצוואה ולטיב היחסים שבין הנהנה לבין המצווה ניתן משקל בבחינת שאלת ההשפעה הבלתי הוגנת: כך למשל, אם המצווה קיפח בצוואתו, ללא כל ה צדקה נראית לעין את ילדיו שהיו ביחסים טובים איתו והוריש את כל עזבונו למטפלת שטיפלה בו תקופה קצרה, יידרש בית המשפט בישראל לבחון את חוסר הסבירות שבהוראות הצוואה.
בעניין טיב היחסים בין המצווה לנהנה, קבעו בתי המשפט בישראל שככל שתלותו של המצווה בנהנה גדולה יותר, כך גדל החשד לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. התלות נבחנת בין היתר מבדיקת חולשתו של המצוה, יכולתו לקבל סיוע מאחרים, בידודו וכו'.
המתנגד לצוואה בישראל אינו חייב להוכיח בראיות ישירות ובאופן וודאי את קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת והוא יכול לבסס את טענותיו על ראיות נסיבתיות וניתן להיעזר גם בראיות המתייחסות לתקופה שלאחר חתימת הצוואה. כל טענה נבחנת בבית המשפט לגופה וכן נערכת בחינה של מכלול הראיות והנסיבות, על מנת להכריע בשאלה האם פעל המצווה לפי רצונו החופשי או מ כוחה של השפעה בלתי הוגנת.